בחדרי חרדים בע"מ נ' זילברשלג

החלטה בבקשה להפקדת ערובה

לפני בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקש.

התביעה שלפני הוגשה על ידי "בחדרי חרדים בע"מ" (להלן: "התובעת"/ "המשיבה"), המפעילה פורטל אינטרנט שקהל היעד שלו הוא הציבור החרדי. במסגרת כתב התביעה נטען כי דוד זילברשלג (להלן: "הנתבע"/ המבקש") הוציא את דיבתה רעה כשהתראיין אצל השדרן רזי ברקאי בתחנת הרדיו "גלי צה"ל" בתוכנית "הכל דיבורים". לשיטתה, האמירות שאמר התובע על האתר (כשהאחרון מצידו ייחס לנתבע קודם לכן אי סדרים ומעשים פליליים – בגין כך הוגשה תביעת לשון הרע בת"א 11520-06-11, ובגין תגובות של גולשים באתר - ת"א 30055-07-11) והתנהלותו - הן אמירות קשות המטילות בה רפש ומייחסות לה מעשים פליליים ועבירות במישור האתיקה העיתונאית. על כן הגישה תביעתה כנגד הנתבע בעילות של לשון הרע ונזיקין בסכום של 1,000,000 ש"ח.

המבקש ביקש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסך של 116,000 ש"ח, או כל סכום אחר - להבטחת תשלום הוצאותיו. המבקש טען כי המשיבה הינה חברה בע"מ וכי עליה הנטל להוכיח יכולתה הכלכלית לתשלום הוצאותיו אם תידחה התביעה. לטענתו, איתנותה הכלכלית מוטלת בספק, שכן היא חברת בת של חברת גלובל נטוורקס טכנולוגיות אינטרנט בע"מ – שיצרה שיעבוד בסך 500,000 ש"ח לטובת בל"ל, עוד טען כי המשיבה וחברת האם לא הגישו דוח"ות שנתיים לרשם החברות ועל כן לא ניתן לדעת אודות מצבן הפיננסי. המבקש הוסיף כי מדובר בתביעה חסרת סיכוי.

בתיק זה הוגשה תגובה ובה צויינה בכותרת ובגוף התגובה - חברת האם כמשיבה לבקשה – ככל הנראה בטעות, שכן ברי כי הבקשה מתייחסת לחברת הבת, התובעת.

המשיבה ביקשה לדחות את הבקשה שלא נתמכה בתצהיר. לטענתה מדובר בבקשה שמטרתה למנוע בירור ההליך, עוד טענה כי המבקש לא הציג כל ראיה בדבר יכולתה הכלכלית של המשיבה – שכן ראיה כזו לא קיימת. המשיבה טענה כי הטענות הנוגעות לחברת האם ורישום שיעבוד מטעמה אינם רלוונטיים לבקשה זו. עוד טענה המשיבה כי המבקש לא פירט טענתו בדבר סיכויי התביעה – ולא בכדי.

המבקש השיב לתגובה וטען כי הנטל מוטל על המבקשת להוכיח את יכולתה הכלכלית,ומשלא עשתה כן, דין הבקשה להתקבל.

דיון

בס' 353א לחוק החברות נקבע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

בפסיקה צוין:

"סעיף 353א לחוק מגדיר מספר תנאים שבהתקיימם רשאי בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין: (א) מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת. (ב) (ג) (ד) הדבר ייעשה לבקשת הנתבע. אלא אם כן (ה) סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה. או (ו) אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע." (רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2009) (פורסם בנבו)).

ובהמשך:

"בהקשר זה נעיר כי סעיף 353א לחוק איננו מתייחס לכאורה לשאלת סיכויי ההליך (סוגיה הנבחנת בעת הפעלת תקנה 519 לתקסד"א). יחד עם זאת, בסעיף 353א לחוק נאמר כאמור כי בית המשפט רשאי שלא לחייב את החברה בהפקדת ערבות, אם ראה שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערבות להבטחת הוצאות הנתבע והקושיה היא: האם ניתן לבחון את סיכויי ההליך במסגרת ה"רשאי" הנ"ל. לשיטתנו, השיקולים הכלליים המסדירים את סוגיית חיובו של התובע בהפקדת ערובה: איזון בין זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין מחד גיסא לבין זכותו של נתבע ש"נגרר" להליך משפטי (שלא ייצא נפסד ולא ייפגע בקניינו גם אם יזכה) מאידך גיסא –חלים גם בענייננו. אחת מהמטרות העיקריות של הכוח לחייב תובע – בין אם הוא בשר ודם ובין אם הוא תאגיד - בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע. מכאן שבעיקרון אף סיכויי ההליך רלבנטיים. 13. מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות: (א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל). (ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624). משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים ( השוו: The White Book, 620 para. 25.12.7). הנה כי כן, בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות שעליהן עמדנו לעיל: זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע ועל בית המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי" (רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2009) (פורסם בנבו)).

מכאן, לענייננו. לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובות לבקשה ובכתב התביעה מצאתי כי:

המשיבה לא הוכיחה את יכולתה הכלכלית לשאת בהוצאות המבקשת אם תזכה בדין.

אינני מקבלת את טענת המשיבה כי על המבקש להוכיח את חוסר יכולתה הכלכלית. לפי הדין, הנטל (ר' לעיל) מוטל עליה ומשלא נתנה לבית המשפט את הכלים הדרושים לקבוע אחרת, יש להחיל את הכלל כי חברה, כדבר שבשגרה, מחויבת בהפקדת ערובה.

נסיבות העניין מצדיקות חיוב במתן ערובה.

חיוב המשיבה בהפקדת ערובה מקום בו לא הוכיחה שביכולתה לשלם הוצאות המבקשת מבטא את הכלל. שאלת סיכויי ההליך יכולים להישקל, אך כאמור בפסיקה: "בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד".

מעיון בכתב התביעה סברתי כי יש פער בין הסכום הנתבע לבין עילות התביעה: באשר לעילת לשון הרע – במקרה שלפני, לא ניתן לקבוע בשלב מקדמי זה את הסיכויים, אולם באשר לעילות האחרות שצויינו כלאחר יד בכתב התביעה נראה על פניו כי סיכויהן קלושים. בנסיבות אלו, לא מצאתי לנכון להקל עם המשיבה ולפטור אותה מהחיוב האמור.